התיקון לחוק מגביל הן את גובה הערבות הכרוכה בהוצאה כספית לשוכר ובכלל זה ערבות בנקאית או במזומן, אותה רשאי המשכיר לדרוש, המשמשת כבטוחה להתחייבויות השוכר וזאת עד לסכום של 3 חודשי שכירות או לגבי תקופות קצרות לשליש מסכום דמי השכירות, בגין כל תקופת השכירות, לפי הנמוך מבניהם.

​

אם נחתם חוזה לתקופה של 12 חודשים, ודמי השכירות שנקבעו הם 2,000 ש"ח לחודש, הסכום המירבי שהמשכיר יוכל לבקש מהשוכר כערובה הוא סכום השווה לפי 3 מדמי השכירות לחודש: 6,000 ש"ח (2,000 ש"ח X‏ 3).

​

לעומת זאת, אם החוזה נחתם לתקופה של 6 חודשים, ודמי השכירות שנקבעו הם 2,000 ש"ח לחודש - שליש מהתקופה היא חודשיים, ולכן הסכום המירבי שהמשכיר יוכל לבקש מהשוכר כערובה הוא 4,000 ש"ח (2,000 ש"ח X‏ 2).

​

חשוב: הצדדים לא יכולים להסכים בחוזה על סכום ערובה גבוה מהסכומים הנ"ל. למרות זאת בכל אחד מהמקרים הבאים מותר לצדדים להסכים על סכום ערובה גבוה מזה שקבוע בחוק:

​

בחוזים שאינם מהסוגים שפורטו למעלה (למשל חוזה לתקופה קצרה מ-3 חודשים)`

​

השוכר והמשכיר הם קרובי משפחה (בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא, או צאצא של בן הזוג, ובן זוג שלכל אחד מאלה)`

​

הערובה אינה כרוכה בהוצאות מטעם השוכר (למשל, צ'ק בטחון, שטר חוב, כתב ערבות של ערבים מטעם השוכר)

​

כמו כן, החוק מטיל את החובה על המשכיר להתריע בפני השוכר בטרם מימוש הערבות ולממשה רק במקום בו לא תוקנה ההפרה.

​

בנוסף, הוגבלו העילות למימוש ערבויות, ובאופן שבמקרה של אי תשלום דמי שכירות, אי פינוי המושכר, אי תיקון ליקויים ואי ביצוע תשלומים שוטפים, המימוש יהיה רק עד גובה החוב.

​